|
כתבות ומאמרים
בשיטת מאנטק צ'יאה ובנושאי טאו
נוספים
מאת
הגר ינאי, חיים אחרים, גליון מס' 59
טאו יין – יוגה טאואיסטית
או בשבחי עמוד
השדרה
אולי פעם העירו לכם שאתם
צריכים לפתח עמוד שדרה חזק יותר. הדימוי של עמוד השדרה מתקשר אצלנו על
פי רוב לכוח וליציבות. אבל פליקס סן חושב ההפך. פליקס סבור שלא יזיק
לעמוד השדרה שלנו להיות דווקא קצת יותר גמיש (ואולי גם לנו?). לפליקס
יש חלום מוזר: לפעמים הוא מדמיין שהוא נחש. זוהי פנטזיה מלאת עונג,
משום שפליקס מעריץ את הגמישות הנחשית ואת המהירות המסחררת שבה מתקדם
אותו יצור חסר רגליים וידיים, שכולו חוט שדרה ותו לא. פליקס, מורה
לטאו-יין, יוגה טאואיסטית, סבור שעמוד השדרה שלנו הוא הבסיס לבריאותנו.
עמוד שדרה גמיש ומתוחזק היטב, פירושו חיים בריאים וארוכים.
פליקס סן השוויצרי, 41,
מתלמידיו הבכירים של מנטאק צ'יאה, הגיע ארצה לראשונה ביוני 2001,
להעביר בקיבוץ ענבר סדנה של יוגה טאואיסטית. שיטת עבודה זו, שמטרתה
לשפר את הגמישות והחיוניות, לפתח כוח ושמחת חיים, למנוע הזדקנות, לשמור
על הבריאות ולפתוח את ערוצי זרימת האנרגיה בגוף, היא הדודנית הסינית של
הצ'י קונג והטאי-צ'י. אך שלא כמו קרובותיה המוכרות, היוגה הסינית כמעט
בלתי מוכרת בארץ.
פליקס, שהתגלה כמורה נינוח
וחייכן אך קפדני, מאלה שדרכם אינה אצה להם, פתח בתרגילי התמתחות
עדינים, ללא כוח שרירים, שנועדו למתוח את הגידים בלבד. לאחר מכן השכיב
את משתתפי הסדנה על גבם. במשך היממה הבאה עסקו כולם בקימורים עדינים של
עמוד השדרה שלהם, הניפו את האגן וכופפו את הצוואר, לעתים בתנועות שכמעט
לא נראו לעין. מי שבא לחפש תנוחות מרהיבות התאכזב בוודאי. בכל שיעור
יוגה למתחילים מתרגלים תנוחות דרמטיות יותר מאלו שנראו בסדנת הטאו-יין.
אבל פליקס, אנטי-ביצועיסט בעליל, איננו דורש מתלמידיו להימתח עד קצה
גבול היכולת שלהם. להפך; הסוד הוא לא בהישג החיצוני של התנועה ועד היכן
הצלחת לכופף את הרגליים או להניף את הראש, אלא באופן המיוחד שבו התנועה
נעשית, מתוך מודעות גופנית מלאה, ובהסתמך על כוחות שבתחילה נראים
מסתוריים, משום שלכאורה אין הם הכוחות שמפעילים ומניעים את גופנו בחיי
היומיום שלנו. "העיקרון הוא לזוז בלי כוח ובלי עזרת השרירים. התנועה
צריכה להיות של עמוד השדרה עצמו," מסביר פליקס. נשמע כמו סינית? בערך.
אבל לחלק מהמשתתפים היו הבלחות של הבנה. נ', למשל, קמה בבוקר השני של
הסדנה, והודיעה בעיניים נוצצות שלרגע הצליחה להרגיש על מה פליקס מדבר.
הישג נכבד, שבאופן אישי עדיין אינני בטוחה שהצלחתי להגיע אליו.
היוגה הסינית היא סדרת
תרגילים ששואבים מהידע הסיני העתיק. סדנת הטאו-יין שמעביר פליקס, היא
חלק משיטת ההילינג-טאו, שאותה פיתח מנטאק צ'יאה. "טאו-יין היא אחת
הצורות העתיקות והמגוונות של תרגול שקיימות בהיסטוריה הסינית," כותב
מנטאק צ'יאה בספרו Tao Yin. "יש לה תפקיד חשוב באמנות הסינית העתיקה של
שמירה על הבריאות. התרגילים הידועים כטאו-יין משמשים למניעת תסמינים של
הזדקנות ומחלה, אבל גם לריפוי של מחלות מסוימות, כרוניות
ואקוטיות. טאו-יין, בתרגום חופשי, פירושו 'לכוון את הצ'י בעזרת
כוח של חשיבה, עין ולב. זה עוזר לשחרור מתחים כרוניים, חסימות אנרגטיות
ורעילות שהצטברה בגוף במשך שנים רבות."
סודם של הגידים
"אני מלמדת כבר חמש-עשרה שנה
שיטות שונות, וביניהן גם טאו-יין, ובהחלט ראיתי שזה עזר לאנשים בבעיות
צוואר, דלקות מפרקים, אסטמה, בעיות של איברים נשיים, בעיות ברכיים
ועוד," אומרת מורה ישראלית לטאו-יין שמעדיפה שלא להזדהות בשמה. "היוגה
הסינית שאני עושה מזכירה את הטאי צ'י מבחינת התנועה החיצונית, אבל יש
הבדל. הטאי צ'י הוא כמו ריקוד, בעוד שביוגה הסינית התנועות עומדות בפני
עצמן. הן אינן מתבצעות ברצף, ואפשר לעשות כל תנועה בנפרד ולחזור עליה."
מה ההבדל בין יוגה
סינית ליוגה הודית?
"היוגה ההודית מורכבת
מאסאנות, תנוחות ששוקעים בתוכן לפרק זמן מסוים. ביוגה הסינית עושים את
התנועה, ולפעמים חוזרים עליה שוב ושוב, אבל לא שוקעים בתנוחה מסוימת
לאורך זמן. הרעיון הוא שהגוף ייפתח במקום שבו הוא תפוס וסגור. כך
הגמישות גדלה, והאדם מרגיש טוב יותר, פיסית ונפשית."
פליקס סבור שיש הבדל גדול בין
יוגה סינית להודית, אם לא בתפיסת העולם הפילוסופית, אז לפחות מבחינת
הגישה המעשית והחוויה. יש לו ביקורת על חלק משיטות היוגה המקובלות,
שמנקודת ההשקפה של הטאו הסיני אינן מביאות תועלת לגוף, ואולי אף גורמות
נזק: "אני משוכנע שהטכניקות של טאו-יין קשורות ליוגה ההודית. עשיתי
האתה יוגה בהודו, ואני חושב שהמטרות המקוריות זהות. אמנם יש גם מורים
טובים בהודו, אבל במקומות שונים היוגה מאוד רחוקה מהמקור שלה. הבעיה
היא שלפעמים הם משתמשים בהמון כוח כדי למתוח אנשים. אני רואה אנשים
שבאים לעשות צ'י-קונג אחרי שמתחו את גופם יותר מדי במשך שנים ביוגה
(הודית), והבעיה היא שהגידים שלהם נעשים רופפים מרוב מתיחות. הם איבדו
את כוחם, כמו גומי שמתחו אותו יותר מדי עד שאיבד את גמישותו. בטאו-יין
אנחנו רוצים לשמור על הגמישות והכוח של הגידים, ולכן חשוב לנו לא למתוח
את הגוף מדי, כדי שה"גומי" תמיד יוכל לחזור למקומו בלי להתרופף.
"לגידים שלנו יש תפקיד מהותי
בשמירה על הבריאות ונעורי הגוף. הגידים מתכווצים ומתקשים בתהליך
ההזדקנות שלנו. כאשר אמא שלי הגיעה לגיל 67, למשל, התכווץ לה גיד ביד,
מה שגרם לאצבע שלה להיות כפופה תמיד, ואז הרופא היה צריך לחתוך את הגיד
הזה. אם מתרגלים את הגידים, תופעות כאלה אינן קורות. בשנה שעברה, למשל,
הייתי בסין ופגשתי אדם בן 122, שעמד בדיוק כמו בנאדם רגיל ועשה את
תרגילי הבוקר שלו."
למה הגידים כל כך
חשובים לבריאותנו?
"תפקידם של הגידים לחבר את
העצמות עם המפרקים והשרירים. לחצים ומתחים חוסמים את המרידיאנים שלנו,
משום שהם מכווצים את השרירים וגורמים להם להידבק לגידים ולעצמות.
כשאנחנו מאריכים את הגידים, ומשחררים את השרירים והמפרקים, זה מאפשר
לאנרגיה שעוברת במרידיאנים לזרום באופן חופשי. במהלך התרגול אנחנו
צריכים לפתוח את הגוף והמפרקים. כשאנחנו מותחים את הגידים ובאותו זמן
מרגיעים את השרירים, זה מאפשר לאנרגיה לזרום באופן חופשי בגופנו. זה לא
קורה מיד. במהלך העבודה אנחנו מתחילים להיות יותר מודעים למקומות
התפוסים והכואבים. אנחנו מגלים איפה יש בגופנו מתח, ומתחילים לחבר את
הגוף עם הנפש."
אילו בעיות בריאותיות
ניתן לפתור בעזרת הטאו-יין?
"בעצם זה מועיל לכל הבעיות.
טאו-יין נועד לעזור לאנשים להתמודד עם חייהם היומיומיים, כאב, כעס
ומתח. אבל בגלל ההתמקדות בעמוד השדרה, זה מועיל במיוחד לבעיות ולכאבים
בגב התחתון. 70 אחוז מהבעיות בגב התחתון קשורות להתכווצות שרירים באזור
הגב התחתון. למה זה קורה לנו דווקא שם? משום שהכליות קשורות, לפי הטאו,
בפחד, ולכן מתחים ופחדים מכווצים את השרירים באזור הזה, מה שפוגע
ביציבה שלנו."
האם סדנה קצרה של
יומיים יכולה לפתור בעיות בריאות?
"זוהי התחלה של דרך. בתאילנד
אנחנו עושים סדנאות של שבוע, ואז אנשים באים אחרי שבוע ואומרים שהם
חשים שחרור של הכאב בגב. אנשים אחרים מספרים שדווקא הכאב מתחזק, וזאת
בגלל הרגיעה של הגוף, שמאפשרת לכאב לעלות על פני השטח. אבל בעבודה
שנמשכת לאחר מכן הם משחררים את הכאב."
הגוף יודע
הכול
הדבר שפליקס הכי אוהב לעשות הוא להתבונן בגוף
שלו בהתפעלות, בעוד אותו גוף מופלא מבצע את התרגילים לגמרי בכוחות
עצמו. זה שונה מאוד מהחוויה השרירנית המאומצת של הפעלת הגוף בעזרת
כוחות פיסיים ומאמץ רצוני. פליקס מאמין שלגופנו יש חיים פרטיים
ומושלמים משלו, שיכולים להתנהל בשלווה גם ללא הפרעתנו. "הגוף שלנו יודע
לעשות הכול לבד," אומר פליקס בחיבה. "קחי לדוגמה את מערכת העיכול. את
מכניסה אוכל, והגוף כבר עושה את שלו, ואין לך מושג מה הוא עושה שם, ואת
גם לא צריכה להנחות אותו בעבודה. בלי הגוף, המוח שלנו לא יכול לעשות
כלום. אנחנו יודעים הכול על הכוכבים, אבל מעט מאוד על גופנו. אף אחד לא
יודע איפה הכבד שלנו וכיס המרה, ובסוף כולנו מגיעים לרופא. בגלל זה
אנחנו צריכים ללמוד על הגוף שלנו ולהיות מודעים לו. בטוח שזה הרבה יותר
חשוב מאשר לטפל במכונית."
סדנת הטאו-יין היא חלק מסדרת
סדנאות ההילינג-טאו של מנטאק צ'יאה, אבל בהחלט עומדת בפני עצמה, ויכולה
לשמש ככלי עבודה נוסף במסע למיצוי הפוטנציאל הגופני והנפשי שלנו.
יומיים של עבודה לא-דרמטית לכאורה הניבו תחושה של זיכוך, מודעות גבוהה
יותר, זרימה טובה יותר של רעיונות, פתיחות רגשית ושלווה גופנית עמוקה.
זה כל כך פשוט, וזה עובד.
דוגמה
לתרגול
אם אתם רוצים לנסות בבית את הטאו-יין, גדעון
בן ישראל מקיבוץ ענבר מסביר שני תרגילים בסיסים:
1. הנהר זורם לעמק:
"זהו תרגיל לעמוד השדרה
ולשרירי הפסואס (השרירים שמחברים בין חלק הגוף העליון והתחתון), שמחזק
ומאזן את שרירי הפסואס, מאריך ופותח את עמוד השדרה, עוזר להזרים את
האנרגיה במעלה עמוד השדרה ומועיל למתרגלי טאי-צ'י וצ'י קונג.
"ביצוע: שוכבים על הגב עם
בברכיים כפופות (כפות הרגליים על המזרן). הידיים לצדי הגוף כשכפות
הידיים על המזרן. לוקחים נשימה עמוקה, ובנשיפה מרימים את עצם העצה
(החלק של עמוד השדרה שמתחבר לאגן) ואת חוליות החזה והצוואר. תוך כדי כך
לוחצים את חוליות המותן אל המזרן, ומשטיחים את הקימור במותן (הראש
מתרומם, אבל התנועה נובעת מעמוד השדרה ומתחילה בחזה, ולא בצוואר).
בנשימה נותנים לגוף לחזור למטה למזרן. נחים, ממקדים את תשומת הלב בעמוד
השדרה, ומרגישים את זרימת האנרגיה לאורכו."
2. ההר עולה מתוך הים:
"תרגיל זה פותח מאוד את עמוד
השדרה, ועוזר להזרמת הצ'י בתוכו.
"ביצוע: שוכבים באותה תנוחה
כמו בתרגיל הראשון. נושמים עמוק, ובנשיפה מעלים באוויר את עצם העצה,
וממשיכים להרים את חוליות עמוד השדרה למעלה, בזו אחר זו, מלמטה עד
למעלה, עד שכולן באוויר והגוף נשען על חוליות הצוואר (או עד איפה שאפשר
להגיע בלי להתאמץ). התנועה תהיה איטית ככל האפשר, והנשימה איטית
ועמוקה. אחרי שהבאנו את הגוף גבוה ככל האפשר ללא מאמץ, עוצרים לרגע,
ומורידים את הגוף חוליה אחרי חוליה, מלמעלה עד למטה. תשומת הלב בזמן
ביצוע התרגיל ממוקדת בכל חוליה, ואנחנו ומנסים להפריד בין החוליות
ולהרגיש איפה הן זזות בנפרד ואיפה הן 'דבוקות' זו לזו. בסיום התרגיל
נחים, וחשים את עמוד השדרה ואת זרימת האנרגיה בתוכו."
סדנה עם קולין ומרינה קמפבל בקיבוץ
ענבר.
|
 |
|
